תבנית:QuoteM05D9
מתוך עמותת טולקין הישראלית
אז ירד חורף על תינגול, כאילו קפצה עליו זקנת בן תמותה. ולותיין באה להיכלי מאנדוס, אל המקום שנועד לאלדאלייה, מעבר למשכנות המערב בקצה גבול העולם. שם יושבים הממתינים, בצללי מחשבותיהם. אך יופיה היה רב מיופיים, וצערה עמוק מצערם. והיא כרעה לפני מאנדוס ושרה לו. (הסילמריליון)