תבנית:QuoteM05D9

מתוך עמותת טולקין הישראלית

קפיצה אל: ניווט,  

אז ירד חורף על תינגול, כאילו קפצה עליו זקנת בן תמותה. ולותיין באה להיכלי מאנדוס, אל המקום שנועד לאלדאלייה, מעבר למשכנות המערב בקצה גבול העולם. שם יושבים הממתינים, בצללי מחשבותיהם. אך יופיה היה רב מיופיים, וצערה עמוק מצערם. והיא כרעה לפני מאנדוס ושרה לו. (הסילמריליון)